תסתכלי לי בעיניים: איך להפסיק להילחם בעצמך ולמצוא שקט פנימי

כמה פעמים יצא לך לתפוס את עצמך מול המראה,

או סתם באמצע יום עמוס,

וללחוש לעצמך בראש: "למה עשית את זה ככה?",

"היית צריכה להגיד אחרת",

"שוב פספסת"?

אנחנו אלופות בלהיות השופטות המחמירות ביותר של עצמנו.

אנחנו דורשות מעצמנו שלמות, מתרוצצות בין הבית,

העבודה, הילדים והמשפחה, וכשמשהו לא עובד בדיוק כמו שתיכננו – המאשים המיידי הוא אנחנו.

הפרפקציוניזם המתעתע

לרוב, הקול הביקורתי הזה והצורך התמידי שלנו בשלמות לא מגיעים ממקום של כוח, אלא בדיוק להיפך.

מאחורי הפרפקציוניזם המפרך מסתתרת פעמים רבות תחושה  של ערך עצמי נמוך.

אנחנו מרגישות שאם הכל לא יהיה מושלם – הבית, העבודה ולהספיק ולרצות את כל העולם,

זה ייראה לא טוב וזה סימן שאנחנו לא בסדר, כאילו הערך שלנו מותנה בתוצאות,

בהצלחות ובציפיות של הסביבה מאיתנו.

הפרפקציוניזם הוא בעצם…

מלכודת.

הוא מבטיח לנו שאם נתאמץ עוד קצת ונהיה מושלמות, נרגיש ראויות.

אבל בפועל, הוא רק משאיר אותנו במרדף אינסופי אחרי יעד זז, מותשות, מנוהלות מפחד,

ומרוחקות מאוד מהאדם שאנחנו באמת.

מוכר לך? גם לך זה קורה?

בעבודה שלי בקליניקה אני נתקלת בזה כל הזמן. נשים מדהימות, חזקות,

מוכשרות ועוצמתיות,

שמוצאות את עצמן במלחמה מתמדת מול עצמן רק כי הן

לא מרשות לעצמן פשוט להיות אנושיות,

וזה בדיוק הנושא שגם כללתי והרחבתי עליו בספר שלי: "תסתכלי לי בעיניים".

שלושה צעדים ראשונים לשחרור מהפרפקציוניזם והביקורת העצמית

שחרור מהשיפוטיות הפנימית והצורך בשלמות הוא תהליך, ולא קסם של רגע אחד.

אבל אפשר להתחיל לאמן את השריר הזה כבר עכשיו, בצעדים קטנים ויומיומיים:

איך עושים את זה?

1. לשים לב למלכודת השלמות:

בפעם הבאה שאת מוצאת את עצמך מותשת מרוב מאמץ לעשות הכל "מושלם",

תעצרי ותשאלי את עצמך: "מי מנסה לרצות כרגע? האם זה באמת בא ממני, או מהפחד לא להיות מספיק טובה?" עצם המודעות הזו שוברת את האוטומט.

2. לשחרר את הצורך בשלמות 
במקום להכות על חטא כשמשהו יוצא אחרת ממה שתיכננת,

תעצרי ותזכירי לעצמך: "אז מה אם זה לא מושלם?".

החיים הם לא מבחן, ומותר לך לעשות טעויות,

ללמוד תוך כדי תנועה, ופשוט להיות בן אדם.

כשאנחנו משחררות את הפחד מ"מה יגידו" או מאי-השלמות,

אנחנו מפנות מקום לאנרגיה אמיתית ולהקלה פנימית.

3. לדבר אל עצמך כמו אל חברה טובה:

נסי לחשוב מה היית אומרת לחברה טובה או לבת שלך

אם היא הייתה מרגישה שהיא "לא מושלמת".

למה לעצמנו מגיע יחס כל כך מחמיר,

ולמי שאנחנו אוהבות מגיע לב רחב?

מגיע לך בדיוק את אותה הקבלה.

הגיע הזמן לפגוש את מי שאת באמת

השקט הפנימי שאנחנו מחפשות לא נמצא כשהבית מתוקתק,

הלו"ז ריק מטעויות והכל מושלם.

הוא מתחיל בדיוק במקום שבו אנחנו מניחות את הנשק של הפרפקציוניזם,

מפסיקות להילחם בעצמנו,

ובוחרות לראות את עצמנו באמת – באהבה, בקבלה, ובלי מסכות.

אני מזמינה אותך היום לעצור לרגע אחד בתוך המרוץ,

להניח יד על הלב,

להסתכל לעצמך בעיניים ולהגיד לעצמך תודה על מי שאת,

בדיוק כמו שאת. מגיע לך לחיות בשלום עם עצמך.

רוצה לעשות סדר פנימי,

לשחרר את הפרפקציוניזם ולצאת למסע עומק של חיבור אמיתי לעצמך?

את מוזמנת באהבה להציץ בספר שלי "תסתכלי לי בעיניים" או ליצור איתי קשר כאן באתר לשיחת הכרות בקליניקה.